פסק-דין בתיק ע"א 1059/05

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת נורית רביב) מיום 23.11.04 (ת"א 121886/00) שבו קיבל בית המשפט תביעה לפינוי המערערת מנכס שברחוב ס"א 28 בתל אביב (להלן: " הדירה").

1.         רקע

(א)                הדירה שעל פינויה הורה בית משפט קמא נמצאת בשכונה הידועה כ"שכונת הארגזים" בתל אביב. הקרקע שעליה נמצאת הדירה היא אדמת מדינה שהמשיב מס' 1 - מינהל מקרקעי ישראל (להלן: " המינהל") הוא המנהל אותה. אין חולק שלמערערת אין זכויות במקרקעין שעליהם עומדת הדירה. המינהל החליט לפעול לפינויה ושיקומה של שכונת הארגזים ובשנת 1998 פירסם מכרז שכותרתו "לפינוי ובינוי בשכונת הארגזים תל אביב יפו". על פי תנאי המכרז על הזוכה בו לפנות את המחזיקים בנכסים בשכונה על חשבונם ולתת להם פיצוי, אם בדרך של סידור חלוף ופיצוי כספי ואם בדרך של פיצוי כספי בלבד, לפי תנאים ושיעורי פיצוי שנקבעו במכרז. המשיבות 2 ו-3 (להלן: " המשיבות") זכו במכרז. עניינו של המכרז נדון בבית המשפט העליון שסקר את ההיסטוריה שקדמה לו ודחה עתירות שהובאו לפניו נגד עצם פרסומו (בג"צ 6715/96 לוי נ' מינהל מקרקעי ישראל, תק-על 97(3) 609 (1997)). נאמר בקצרה שעל פי המכרז וההסכם שנכרת בין המינהל לבין המשיבות על המשיבות לפנות את המחזיקים בנכסים בשכונת הארגזים, גם אם אין להם זכויות במקרקעין, אם שמותיהם נזכרו בנספחים שצורפו להסכם, או שהם תושבי השכונה שהתגוררו במקום והחזיקו בדירתם לפחות במשך 10 שנים שקדמו לסקר שערך המינהל בשנת 1996 בדבר המחזיקים בשכונה, דהיינו לפחות משנת 1986.

(ב)                המערערת טענה שעברה להתגורר בשכונה כשהייתה קטינה כבת 17, בשנת 1991, עת עברה עם אימה (שהייתה אף היא אחת הנתבעות ושטענותיה נדחו בפסק הדין נושא הערעור) להתגורר בביתו של מר יחיאל בדיחי שנשא את האם לאישה בנישואין שהסתיימו בגט (מר בדיחי היה גם הוא אחד הנתבעים וערעורו על פסק הדין של בית משפט קמא - ע"א 1061/05 - נדון אף הוא לפנינו). לטענת המערערת כבר בשנת 1991 היא בנתה לעצמה, ברשותו של מר בדיחי, דירה למגורים על השטח שהחזיק מר בדיחי, ולפיכך יש למנותה בין בתי האב הזכאים לפיצויים לפי הנספחים להסכם שבין המשיבות לבין המינהל.

2.         פסק דינו של בית משפט קמא

בית משפט קמא שמע ראיות בעניין טענתה של המערערת ודחה מכל וכל את גרסתה. בית המשפט סקר את העדים והראיות שבאו לפניו מטעם המערערת, שהייתה מיוצגת על ידי פרקליטה, עמד על הגרסאות הסותרות ועל הסתירות שהתגלו בדברי העדים, הזכיר את ההסכם שנעשה, ככל הנראה, בשנת 2001 בין מר בדיחי לבין המערערת שמטרתו הייתה לזכות את המערערת בפיצויים מהמשיבות; ובסופו של דבר דחה, בפסק דין מפורט ומנומק היטב, את גרסת המערערת שהתגוררה ביחידה עצמאית החל משנת 1991 או אפילו החל משנת 1996. לפיכך דחה בית משפט קמא את טענת המערערת שהיא זכאית לפיצוי. לא הייתה מחלוקת של ממש שאלמלי המכרז, אין המערערת זכאית להחזיק בדירה ואם הייתה בת רשות, הרי שרשות זו בוטלה. לפיכך הורה בית משפט קמא על פינוי המערערת ללא זכות לפיצוי.

3.         הטענות בערעור

(א)                בערעורה לפנינו חזרה המערערת על טענותיה בבית משפט קמא וציינה כי תושבים אחרים בשכונה זכו בפיצוי, אף על פי שלא עמדו בקריטריונים שנקבעו במכרז ובהסכם שבין המשיבות לבין המינהל.

(ב)                המשיבות תומכות בפסק הדין נושא הערעור מטעמיו.

4.         הכרעה

לאחר שבחנו את טענות המערערת הגענו לכלל מסקנה שאין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא. הטענה שאחרים זכו בפיצוי, אף על פי שלא עמדו בקריטריונים לא פורטה ולא הוכחה וממילא אין לזכות על פיה את המערערת. פסק דינו של בית משפט קמא מיוסד על קביעות עובדתיות שמבוססות היטב בחומר הראיות. לא מצאנו שבית המשפט טעה במסקנותיו העובדתיות או המשפטיות או שיישם שלא כהלכה את הוראות החוק כפי שיושמו בפסיקת בית המשפט העליון.

לפיכך לא ביקשנו את תשובת המשיבות והחלטנו לדחות את הערעור.

5.          סוף דבר

             הערעור נדחה.

             המערערת תישא בשכר טרחת עו"ד של המשיבות בסכום של 7,500 ש"ח בצירוף מע"מ.  

המזכירות תשלח עותק פסק-דין זה לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום ט' בכסלו, תשס"ז (30 בנובמבר 2006) בהעדר הצדדים.